זרקה נ' חברת תעופה אל על בע"מ

פסק דין

בתאריך 9.7.10 טס התובע עם משפחתו מתל אביב לפריס עם טיסת יום סדירה של הנתבעת וכאשר הגיעו לפריס לא נמצא כבודה וחל עיכוב עד 13.7.10 עד שהכבודה הוחזר לידיו. כמו כן, בעת שקיבל את המזוודה תכולתה היתה רטובה לגמרי ולא שמישה.

בתאריך 20.7.10 שב התובע ומשפחתו מפריס לת"א עם טיסת יום סדירה של הנתבעת ואותו כבודה לא הגיעה ואחרי זמן מה הוכרזה כאובדן.

על סמך האירועים כאמור התובע עותר לסכומים הבאים:

1.עיכוב הכבודה בנסיעה לפריס – 168 יורו.

2.בגין אובדן הכבודה בדרך חזרה – 450 יורו ועוד 2730 ₪ .

3.התובע גם עותר לעוגמת נפש בגין שני האירועים ובאותה נשימה עותר בפני בית המשפט להחזר כל הוצאות הטיסה, תשלום עבור השכרת רכב והוצאות דלק והוצאות שונות.

בסך הכל 10,449 ₪.

במהלך הדיון הסביר התובע את הקשיים שנגרמו לו ולמשפחתו עקב העיכוב במסירת הכבודה במשך כ-4 ימים בצרפת.

כמו כן, התובע גם הסביר מדוע לא הסתפק בסכום שהוצע לו על פי האמנה המחייבת את הנתבעת במקרים כאלו ואף מדוע הוא סירב להצעה אדיבה יותר של הנתבעת. התובע הסביר שבמזוודה היו כל הבגדים הלבנים שלו ושל משפחתו לכן נאלץ להפסיק את הטיול ביומו הראשון ולהתחיל לקנות בגדים לעצמו ולמשפחתו. כאשר המזוודה הגיעה זה היה ארבע ימים ולא היה חסר פרט אך לא היתה שמישה שכן הייתה ספוגת מים ממקור לא ידוע. בסוף דבריו אמר:"אני מוכן להסתפק בשני כרטיסים פלוס הסכום של 1,380 ₪ לא כולל הוצאות משפט".

עמדת הנתבעת פשוטה היא: על הכבודה והובלתה חלות הוראות אמנת ורשה שנחתם ביום 12.10.1929 כפי שתוקנה במשך השנים וגם חלות הוראות חוק התובלה האוירית תשי"ם-1980.

על פי הוראות החוקים האמורים יש הגבלה על אחריות בעניין של עיכוב או אובדן של כבודה שהיא מבוססת על משקל הפריט.

הפיצוי המגיע לתובע במקרה דנן הוא מוגבל על פי משקל המזוודה ובסך הכל מגיע לו סכום של 1,380 ₪ ושיק על אותו סכום אכן נשלח לתובע אשר מסיבות השמורות איתו בחר שלא לפרוע אותו.

במהלך הדיון נציגת אל על אף הציעה סכום גבוה יותר והסבירה לבית המשפט:"המזוודה שהתעכבה בהלוך הגיעה תוך זמן לא ארוך" (עמ' 2 ש' 12).

עם כל ההבנה לתובע, נציגת הנתבעת היתה איתנה בדעתה שלא דובר במקרה חריג שמצדיק מבית המשפט להתעלם מההגבלות על פי האמנה והחוק.

התובע הפנה את תשומת ליבי לפסק דין של עמיתי כב' השופט גדעו ברק בת"ק 2397/08 בעניין בן משפחת ליבריך וחברת תעופה לופטהנזה. שם באותו תיק דובר גם במזוודה שלא הגיעה פעמיים לתובעים וכך קובע כב' השופט ברק כי אין לו מקום לחרוג מהוראות האמנה אך במקרה המיוחד הזה :"נגרמה גם עוגמת נפש ובזבוז זמן בשל רכישות אחרות שנאלצו לרכוש עקב העובדה שפעמיים נאלצו לעמוד בלחץ ואי הוודאות מה ארע למזוודה שלהם, דבר שבוודאי גרם להם עוגמת נפש".

דעתי כדעת שופט ברק.

התובע בפניי אומנם טען את טענותיו בלהט ולפעמים בחוסר סבלנות. אולם, מקובלת עליי עמדתו שהנסיבות המיוחדות מזכות אותו לפיצוי מעבר הסכום שנקבע באמנה בגין עוגמת נפש מיוחדת שנגרמה לו.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

1.פיצוי על פי האמנה – 1,380 ₪.